עצרת פעם לחשוב איך אישה מצליחה ומשגשגת נראית,
מבלי שהיא מוותרת על החלקים הנקביים בנפש ובגוף שלה?
על הרכות, ההתמסרות, האינטואיטיביות

כשהיא לא דוחפת חזק ומתאמצת אלא
ממגנטת, מושכת בנחת ועם מינימום מאמץ את מה שמדויק לה,
ויוצרת את מציאות חייה
מתוך תחושת ראויות וערך עצמי שלא ניתן לערער עליו?

לפעמים, בתוך הקצב המהיר של החיים,
אנחנו שוכחות מה באנו לעשות כאן, מה האמת שלנו, התשוקות שלנו,
ואיך מתאים לנו להגשים אותן ולחיות את החיים שלנו

מתוך כוח ההרגל אנחנו דוחפות חזק, לוחצות מושכות
מתאמצות, מתישות ומרוקנות את עצמנו
או שאנחנו פשוט בהימנעות.
לפעמים משיגות את המטרה 
ולפעמים זה פשוט פול גז בניוטרל.
תקיעות, תסכול ועייפות.

גם אנחנו, מעין וספיר, היינו ככה. בכל תחום בחיים.
חשבנו שאנחנו צריכות להיאבק, להתאמץ המון ולעבוד קשה בשביל כל דבר,
אבל זה בעיקר התיש והרחיק כל אחת מאיתנו מהרצונות שלה ומעצמה.

רק כשלמדנו על האנרגיה הנקבית והגוף הנשי,
ושחררנו אמונות שירשנו מהסבתות שלנו,
גילינו את העוצמה והכוחות שלנו כנשים 
ליצור כל מה שאנחנו רוצות בנחת וקלילות,
וכל מה שהיה תקוע התחיל לזרום

המאמץ הזה, הדחיפה, הנוקשות, אלה תנועות זכריות
שאימצנו כי רצינו להצליח בחיים, ממש כמו גברים.
החיים לימדו אותנו שזו הדרך.
רק שבדרך שכחנו שאנחנו נשים.
ויש סיבה טובה ללמה עבורנו המאמץ לא עובד והדחיפה מרוקנת.
זו לא התנועה שלנו.

לנו יש תנועות אחרות שממלאות אותנו במקום לרוקן,
ומביאות אותנו הרבה יותר גבוה מכל מאמץ
כי אלו הכוחות הייחודיים לנשים,
שיכולות לברוא אדם בתוך הרחם שלהן, פאר היצירה האנושית
לברוא וליצור גם את החיים של עצמן.

פשוט שכחנו אותם קצת