מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מחוברת לרוח. 
טראומות שחוויתי בגיל ההתבגרות גרמו לי להתרחק מעצמי ומעולם הרוח, לא האמנתי שיש דבר כזה שנקרא ״אלוהים״, ואם הוא קיים לא רציתי קשר אליו.
שנים הייתי מנותקת וכועסת, מיואשת ומרוחקת מעצמי.

בגיל 28 הלכתי לראשונה לטקס איוואסקה. שם הכל נפתח לי מחדש. נזכרתי שם שיש כוח עליון שהתודעה שלי קטנה ומצומצמת מכדי להבין אותו פשוט כי אני אנושית, אבל הוא קיים והוא איתי. מכאן הדרך הרוחנית שלי התחילה. דברים קשים קרו לי בהתחלה, ניתוק קשרים ארוכים וקרובים, הקורונה הגיעה ובכלל טרפה את הקלפים – פוטרתי מעבודה שלא אהבתי אבל לא היה לי אומץ לעזוב אותה בעצמי והתחלתי לשאול את השאלות ששינו את חיי.

אחרי שנים שהרגשתי שהחיים שלי חולפים לידי הדרך הרוחנית הראתה לי שאני לא אמורה לחיות ככה ויש אופציות אחרות. 

שם החלטתי שאני לוקחת את תרגול היוגה צעד אחד קדימה ונרשמתי לקורס מורים, לא כדי ללמד האמת, רציתי להישאר מעצבת. פשוט בשביל עצמי. אבל  היוגה והפילוסופיה שלה כלכך שאבו אותי שהבנתי שאין לי אופציה אלא להעביר את הידע הזה הלאה.

ההליכה בדרך היוגה שינתה לי את החיים בכל תחום אפשרי.

עם הזמן הבנתי שהמיקוד שלי ביוגה הוא לא על הגוף בפני עצמו אלא על הגוף כשער לתת מודע – למערכות האמונה שלנו שהן המפתח להגשמת מציאות בשיתוף פעולה עם הבורא.

כשלמדתי תטא הילינג ויוגה רגישה לטראומה הכל התחבר בהרמוניה לפאזל יפיפה שהבהיר לי בדיוק מה באתי לעשות כאן.